רש"י על בראשית מ״ח:ה׳

« רש"י על בראשית מ״ח:ד׳ רש"י על בראשית מ״ח:ו׳ »

5 שפתי חכמים פתח ↗

לפני באי אליך כו'. דעד בואי משמע לאחר שבא אליו היו נולדים ולעיל בפרשת מקץ מא נ כתיב וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב וכשבא יעקב ליוסף היו כבר שני שנים של רעב עוברים ועל זה פירש לפני בואי וכו':

5 גור אריה פתח ↗

לפני בואי אליך. כלומר שאין הכוונה כאן שנולדו עד שבא יעקב אליו, שהרי נולדו הרבה שנים קודם שבא יעקב אל יוסף, אלא רוצה לומר שנולדו לפני בואו אליו, לאפוקי אחר באו, וזה נקרא "עד בואי". ומפני שכל "עד" יש לו תמיד זמן שמתחיל בו, ועליו אומר 'מ זמן פלוני עד זמן פלוני', הוצרך להוסיף 'משפרשת ממני וכולי', דהשתא שייך לומר "עד בואי" כ"ה ברא"ם:

6 שפתי חכמים פתח ↗

אם תוליד עוד לא יהיו במנין כו'. דמל' אשר משמע דודאי הוא שיוליד לכן פי' אם תוליד דאשר הוא אם הואיל ומצינו דאם הוא אשר כדפירש"י בפ' חיי שרה לעיל כד יט גם אשר הוא אם:

6 מזרחי פתח ↗

אשר הולדת אם תוליד עוד. פי' מלת אשר שהיא במקו' אם ומלת הולדת שהו' פועל עבר במקום תוליד שהוא פועל עתיד מפני שאילו היה כמשמעו היה מביא גם אות' לאביו כדי לברך אותם ואין לומר שלא הביאם מפני קטנותם כי ברכת הנביא ברכת השם היא ואין למונעה מפני קטנותם ועוד מדוע לא הזכירם הכתוב בחלוק הארץ להודיע שקיימו מאמר יעקב על שם אחיהם יקראו בנחלתם כמו ויאמר אליו כלב בן יפונה הקנזי אתה ידעת את הדבר אשר דבר ה' אל משה כו' ועתה תנה לי את ההר הזה אשר דבר ה' וכתיב ויברכהו יהושע ויתן את חברון לכלב וכתיב אז יקרא יהושע לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויאמר אליהם אתם שמרתם את כל אשר צוה אתכם משה עבד ה' וגו' ועתה פנו וסעו לכם לאהליכם אל ארץ אחוזתכם וגו' להודיע שקיימו מה שנדרו וקיים גם יהושע מאמר משה להם וכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו להודיע שקיים משה מה שצוה יוסף לאחיו והעליתם את עצמותי מזה אתכם וכיון שלא הביאם יוסף לאביו כמו שהביא את אפרים ומנשה כדי לברכם גם לא הוזכרו בענין הנחלה יחוייב מזה בהכרח שיהיה פי' אשר הולדת אם תוליד שהוא מאמר מסופק ולא כמשמעו שהוא מורה על הודאי ואע"פ שלא מצאנו אשר במקום אם הנה מאחר שמצאנו אם במקום אשר כמו עד אם דברתי דברי שפי' עד אשר דברתי דברי יתכן לפר' גם מלת אשר במקום אם ומה שנדחק לפרש אשר נשיא יחטא מלשון אשור אשרי הדור שהנשיא מודה על פשעיו אינו אלא משום דשני קרא בלישני' שבכלם כתב ל' אם וכאן ל' אשרופי' אשר תשמעו ע"מ אשר תשמעו ולא אם תשמעו דומיא דוהקלל' אם לא תשמעו מפני שע"מ בכ"מ מורה על שהמעש' קודם קיום התנאי שכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וכאילו אמר ראה אנכי נותן לפניכם מעכשיו ברכה ע"מ שתשמעו אח"ז כמובן ממלת היום שפירושו מעכשיו אבל מלת אם מורה על קיום התנאי קודם המעשה ומלת היום מורה שברכם מהיום על מנת שישמעו ומפני שגם על מנת הוא מאמר תנאיי כמלת אם כתב אחריו והקללה אם לא תשמעו והוא במקום על מנת שלא תשמעו:

6 משכיל לדוד פתח ↗

ומולדתך וכולי ק״ל דהא לא מצינו שהי״ל בנים אחרים לכך פירש אם תוליד והולדת עבר במקום עתיד וכמוהו רבים ואשר במקום אם דכי היכי דמצינו אם במקום אשר ה״נ י״ל אשר במקום אם:

5 הנולדים לך, עד באי אליך. לִפְנֵי בּוֹאִי אֵלֶיךָ, כְּלוֹמַר, שֶׁנּוֹלְדוּ מִשֶּׁפֵּרַשְׁתָּ מִמֶּנִּי עַד שֶׁבָּאתִי אֶצְלְךָ:

6 לי הם. בְּחֶשְׁבּוֹן שְׁאָר בָּנַי הֵם, לִטֹּל חֵלֶק בָּאָרֶץ אִישׁ כְּנֶגְדּוֹ:

5 מזרחי פתח ↗

עד בואי אליך לפני בואי אליך. לא עד בואי אליך כמשמעו כי טרם בואו אליו יותר משתי שנים נולדו כדכתיב וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב ובעת בואו כבר עברו שנתים משנות הרעב כדכתי' כי זה שנתי' הרעב בקרב הארץ:

5 דברי דוד פתח ↗

לי הם כו' ליטול חלק בארץ איש כנגדו לכאורה הפירוש שיטול כל איש נגדו בפני עצמו, וזהו יותר ממה שמגיע כשהוא נכלל בתוך שאר שבטים כי כל חלק השבטים שוים אפי' שבט מרובה באוכלוסין אינו נוטל יותר משבט המועט, דא"כ קשה הא רש"י עצמו כתב אח"כ ואע"פ שנחלקה הארץ למנין גלגלותם כו' ש"מ שכל החלקים אינם שוים זה לזה ותו קשה דבפרק יש נוחלין דף קכא איבעיא להו ארץ ישראל לשבטים איפלוג. ופי' רשב"ם שנתחלקה לי"ב חלקים שוין ואח"כ כל שבט מתחלק לפי אוכלוסין, או לקרקף גברי איפלוג וחלק כולם שוה ח"ש בין רב למעט, פי' רשב"ם על פי הגורל תחלק הארץ שיקח כל שבט מה שיתן לו הגורל בין שהיה מגיע לו חלק מרובהכגון שבט שיש בו מעט אנשים בין שהיה לו חלק כגון שיש לו הרבה אנשים דכיון דכל השבטים לוקחים בשוה שבט הקטן כשבט הגדול נמצא חלקו בני שבט הקטן מרובה מן חלק שבט בני הגדול ואי לקרקף דגברי מאי בין רב למעט והלא נטלו כולן בשוה, ועוד תניא בהדיא שנתחלקה לי"ב שבטים הרי לפניך שלפי האמת לא נתחלק לקרקף דגברי ואמאי כת' רש"י שנתחלק לגלגולת וכל חלק איש שוה לחבירו ונראה דרש"י מפרש הבעיא דלא כרשב"ם אלא דלשני הצדדין חלקו לכל איש בשוה עם חבירו כדכתיב לרב תרבו אלא דמיבעי ליה היאך היתה החלוקה, אם עשו תחילה י"ב חלקים והיינו לשבט מרובה חלק גדול ולקטן חלק מועט וזה היה לי"ב חלקים שעשו תחילה לכל שבט חלק מיוחד ואח"כ חלקו בין, איש לאיש א"ד לא עשו תחילה י"ב חלקים אלא תיכף לכל איש ואיש, דהיינו דעשו חלוקה דרך משל לכל אלף איש שיעור חלק כך ואח"כ הפילו גורל מי יטול חלק פלוני או פלוני, ועל זה פשיט מן הפסוק של בין רב למעט דמשמע שתחילה חלקו בין שבט מרובה למועט י"ב חלקים, ואע"פ שיש לומר דבין רב למעט קאי אחלוקת גברי, דזהו דוחק דא"כ פשיטא. וזה זכר גם הרשב"ם בדף קי"ח על פסוק לרב תרבו וז"ל דסברא הוא כדכתיב ולאלה תחלק הארץ ול"צ קרא כו':

6 גור אריה פתח ↗

אם תוליד עוד. שאין לומר שכבר נולדו לו כמשמעות הלשון, שאם כן למה לא לקח אותם לברכם – כמו שלקח אפרים ומנשה לברך אותם כ"ה ברא"ם. וקשיא הרי לא נולדו ליוסף בנים עוד, ומה כתב לך – כיון שלא היו לו בנים עוד, ואפשר לומר כי היו לו בנים אחרים גם כן, וכיון שהם "על שם אחיהם יקראו בנחלתם" לא הזכירם הכתוב, ובכל מקום שמונה אפרים ומנשה – הם נכללים במספרם. אבל קשיא דלא ידעינן למנות אותם – אם יהיו נמנים עם שבט מנשה או עם שבט אפרים, לכך יש לפרש כי כן פירוש הכתוב – אם אתה רוצה להוליד עוד, שלא יחשוב – אחר שבני הם במנין השבטים, אקח עוד נשים להוליד שבטים כדי שיהיו בני במנין השבטים, לפיכך אמר – אם אתה רוצה להוליד עוד בנים – לא יהיו במנין השבטים, לכך הוצרך יעקב לומר זה כדי שלא יחשוב יוסף שבניו יהיו במנין השבטים וישא נשים. ואילו לא אמר זה – לקח יוסף עוד נשים והיה מוליד. ואפשר עוד לומר כי יעקב הוצרך לומר זה, אף על גב דידע יעקב ברוח הקודש שלא יהיו ליוסף עוד בנים, היה יוסף אומר דאפרים ומנשה הם כראובן ושמעון – וחלקי לא אבדתי, ואם יהיו לי בנים אחרים הם יורשים את נחלתי כמו שאר שבטים, דבשביל שאפרים ומנשה בניו במנין השבטים – עדיין חלק יוסף במקומו עומד לשאר בניו שיוליד, ואף על גב דבסוף לא יוליד בנים, הרי יאמרו אפרים ומנשה – אם היו בנים ליוסף אבינו בניו היו יורשים חלק יוסף, עכשיו דאין לו בנים אנו יורשים חלק יוסף אבינו, ויהיה לנו ג' חלקים, אמר יעקב "ומולדתך וגומר", אם תוליד עוד יהיו על שם אחיהם – לא על נחלתך, ואם כן אין ליוסף חלק בפני עצמו. וכדי שלא יהיו אומרים בני אדם שלא ידע יעקב שלא יהיו עוד ליוסף בנים, אמר "אשר הולדת" לשון עבר, כלומר כמו שאין לך בנים כבר – כך לא תוליד עוד, אלא עיקר דבר זה שלא ירשו בני אפרים ומנשה חלק עוד, ומה שלא אמר דלא יהיה ליוסף עוד חלק, דזה הוה גנאי ליוסף, ויהיו סוברים כי אין ראוי יוסף ליטול חלק בארץ, ונתן לבניו אפרים ומנשה, ולכך אמר "ומולדתך אשר תוליד על שם אחיהם", כלומר דנחלת אפרים ומנשה הוא נחלתך, ולכך "על שם אחיהם יקראו בנחלתם", דאם לא כן באיזה מקום תמצא שיקרא האח על שם אחיו בנחלתו, וזה נכון למדקדק:

6 רמב"ן על בראשית פתח ↗

וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם אִם תּוֹלִיד עוֹד בָּנִים לֹא יִהְיוּ בְּמִנְיַן בָּנַי אֶלָּא בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִהְיוּ נִכְלָלִין, וְלֹא יְהֵא לָהֶם שֵׁם כִּשְׁאָר הַשְּׁבָטִים לְעִנְיַן הַנַּחֲלָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְחַלְּקָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְמִנְיַן גֻּלְגְּלוֹתָם, כְּדִכְתִיב "לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ", וְכָל אִישׁ נָטַל בְּשָׁוֶה חוּץ מִן הַבְּכוֹרוֹת, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִקְרְאוּ שְׁבָטִים אֶלָּא אֵלּוּ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על בראשית מ"ח:ו'. וְזֶה אֵינֶנּוּ נָכוֹן, שֶׁאִם כֵּן אֵין הַבְּכוֹרָה לְיוֹסֵף אֶלָּא לְעִנְיַן הַכָּבוֹד בִּלְבַד, שֶׁיִּקָּרְאוּ בָּנָיו שְׁבָטִים, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר "בְּנַחֲלָתָם", וּבַגְּמָרָא אָמְרוּ, לְנַחֲלָה הִקַּשְׁתִּים לִרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֹא לְדָבָר אַחֵר וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּהוֹרָיוֹת ו, וְהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּכָל מָקוֹם ב"ב קכג שֶׁהָיָה יוֹסֵף בְּכוֹר לְנַחֲלָה וְיָרַשׁ פִּי שְׁנַיִם כְּאֶחָד כְּמִשְׁפַּט כָּל בְּכוֹר, וְלֹא הָיְתָה בְּכוֹרָתוֹ לְהִקָּרֵא שְׁבָטִים בִּלְבַד כְּדִבְרֵי הָרַב. וּמִזֶּה נִלְמֹד עוֹד שֶׁלֹּא חִלְּקוּ הָאָרֶץ לְכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לְגֻלְגְּלֹתָם, שֶׁאִם כֵּן מָה הַבְּכוֹרָה הַזֹּאת בַּיְּרֻשָּׁה. וְאִם נֹאמַר שֶׁנָּתְנוּ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי יוֹסֵף פִּי שְׁנַיִם כְּאֶחָד מִכָּל אִישֵׁי שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, לֹא הֻזְכַּר זֶה בַּכָּתוּב כְּלָל, וְלֹא מָצִינוּ בְּיַעֲקֹב שֶׁיִּתֵּן בְּכוֹרָה לְיוֹסֵף אֶלָּא שֶׁאָמַר בְּכָאן כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי, וּמִזֶּה אָמַר הַכָּתוּב דהי"א ה א "נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל", אִם כֵּן הָיוּ לְגַמְרֵי כִּשְׁנֵי שְׁבָטִים וְהִיא בְּכוֹרָתוֹ, וְכָךְ הֵם דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם ב"ב קכג. אֲבָל הָעִנְיָן אֵינֶנּוּ כְּלָל כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָרַב, שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַשְּׁבָטִים נִתְחַלְּקָה, שְׁנֵים עָשָׂר חֲלָקִים שָׁוִים עָשׂוּ מִמֶּנָּה, וְנָטַל שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן הַמְּמֹעָט שֶׁבָּהֶם כְּשֵׁבֶט יְהוּדָה שֶׁמְּרֻבֶּה בְּאֻכְלוּסִין, וְנָטְלוּ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן בְּשָׁוֶה. וְכָךְ הֶעֱלוּ בַּגְּמָרָא פֶּרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין שם. וְכָתוּב יחזקאל מז יג "תִּתְנַחֲלוּ בָּאָרֶץ לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יוֹסֵף חֲבָלִים", וְכֵן אָמַר אוּנְקְלוֹס תרגום אונקלוס על בראשית מ"ט:כ"ב "תְּרֵין שִׁבְטִין יִפְּקוּן מִבְּנוֹהִי יְקַבְּלוּן חוּלָקָא וְאַחְסָנְתָּא", שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִים בְּקַבָּלַת הַנַּחֲלָה. וְטַעַם "חוּלָקָא" – חֵלֶק בְּכוֹר, וְ"אַחְסָנְתָּא" – יְרֻשַּׁת הַפָּשׁוּט. וּמָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב במדבר כו נד "לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט" לְעִנְיַן בָּתֵּי אָבוֹת הַנִּזְכָּרִים בַּפָּרָשָׁה דִּבֵּר הַכָּתוּב, שֶׁהַשֵּׁבֶט מְחַלֵּק חֶלְקוֹ לְבָתֵּי אָבוֹת שֶׁל יוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וּבֵית אָב מְרֻבֶּה נוֹתְנִין לוֹ חֵלֶק גָּדוֹל וּבֵית אָב מְמֻעָט נוֹתְנִין לוֹ חֵלֶק קָטָן, וּמֵתִים יוֹרְשִׁים הַחַיִּים, כַּמְּפֹרָשׁ בְּסִפְרֵי פנחס קלב, וְרַשִׁ"י הִזְכִּירוֹ בְּפָרָשַׁת פִּנְחָס במדבר כו נה. וְהַכְּלָל בְּעִנְיַן יוֹסֵף שֶׁהָיָה בְּכוֹר לְנַחֲלָה, וְאִם חִלְּקוּ יִשְׂרָאֵל הָאָרֶץ לִשְׁבָטִים כַּמֻּזְכָּר בַּגְּמָרָא ב"ב קכא, נָתְנוּ לוֹ כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן בְּשָׁוֶה. וְאִם אוּלַי נֹאמַר שֶׁחִלְּקוּהוּ לְגֻלְגְּלֹתָם, כַּנִּגְלֶה מִן הַכָּתוּב, נָתְנוּ לָהֶם כִּפְלַיִם בְּמִסְפָּרָם, חֵלֶק פָּשׁוּט כְּדִין שְׁאָר הָאֲנָשִׁים וְחֵלֶק שֵׁנִי בְּכוֹרָה, וְיִהְיֶה טַעַם "כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן" – כִּפְלַיִם בְּמִסְפָּרָם. אֲבָל שֶׁיִּהְיֶה יוֹסֵף כִּשְׁאָר הַשְּׁבָטִים בַּנַּחֲלָה וְתִהְיֶה הַבְּכוֹרָה לְהִקָּרֵא שְׁנֵי שְׁבָטִים כְּמַאֲמַר הָרַב, זֶה דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם פָּנִים:

« רש"י על בראשית מ״ח:ד׳ רש"י על בראשית מ״ח:ו׳ »